האדם נברא בשביל לשכלל את העולם. הרגשות שלנו כמה שהן הכרחיות אך לעתים הן מפריעות לתפקוד הבריא שלנו ולכן לתפקיד שלנו בשכלול העולם.
החושים והרגשות הן אלו שמייצגים את הצרכים שלנו ובעצם את האגו שלנו. כיצד עלינו להתמודד עם הסתירה בין הרגשות שלנו או הצרכים האנושיים שלנו כדי להתקדם בתפקיד שלנו בצורה מיטיבה?
הדתות במהלך ההיסטוריה הציעו אפשרויות שונות להתמודדות עם הרגשות ע"י הדחקה, סיגופים, הענשה עצמית או לחלופין התבוננות מדיטטיבית בצורותיה השונות, וכך הבנה עצמית והתקדמות.
בשלב מאוחר יותר הגיע פרויד ואיתו הפסיכואנליזה כדי לעזור לאנשים בניתוח נפשם ומחשבותיהם כאשר הם לא מצליחים בכך בעצמם.
הפרקטיקות הרוחניות להתבוננות נפשית שבאו ממורים שונים שהגיעו אליהם מתוך האינטואיציה הפכו עם הזמן לדתות ממוסדות, לסיסמאות שאיבדו מערכן הפילוסופי ומהותן הפנימית.
כך גם קרה לחסידות, המבוססת על כתבי הבעש"ט. נשארה לה רק החליפה. ואם תשאל אדם חסידי ממוצע מהי מדיטציה או התבודדות/התבוננות, סביר להניח שיהיה לו הרבה יותר קל להסביר מה מותר או אסור לו ללבוש או לאכול.
בלשון החסידות והקבלה עצמן קוראים לרמת מחשבה זו לבושים או קליפות. בזמן שאנו רוצים תמיד לגעת בעצם – במהות העניין. לחיות ברובד עמוק.
מעניין לראות שהמילה עצם המתייחסת בקבלה למהות העניין היא השורש של המילה עצמי.
כלומר כל הפרקטיקה הדתית היא כדי לגעת בעצם – במהות של עצמי.
ואף עמוק מכך, במהות של היקום. באלוקות השורה בכל אדם, דבר ועניין.
כאשר אנו מחפשים את הרובד העמוק יותר של כל סיטואציה אנו מביאים שלום לעולם, עם עצמנו וסביבתנו.
והלא זה מה שחסר לנו בעולם יותר מכל דבר אחר.
להבאת שלום לחייך והיכרות מעמיקה עם העצמי שלך, לקביעת שיחה אישית ראשונה חינם, או סדנאות וקבלת מסרים יומיים צרו קשר
מרים דרורי
מטפלת גוף נפש
מרצה לקבלה, חסידות ונפש האדם
054-8048602
מאמרים נוספים באתר
